שנה שנייה לפסטיבל 'כלים' במתכונתו הנוכחית. בנקודת הזמן הזו, אנחנו מדייקות את הפסטיבל, את החזון האמנותי, את מערכות היחסים שמתקיימות בו; מדייקות את ההתקשרות בינינו; מדייקות את מה שעובר בינינו לבין האמניות; בין האמניות לבין ׳כלים׳; בין האמניות כקבוצה; ובין כל אמנית לבין עצמה. נראה שיש איזו רשת עדינה שמחברת בין כל אלו. כוונות אמנותיות שזורות בכוונות אנושיות של חיבור, של הקשבה, של דיאלוג. 

 

רוב היצירות השנה, הינן עבודות סולו, כאשר החיפוש האישי שואף להפוך לחיפוש היוצא מהעצמי ומנהל דיאלוג עם המרחב החברתי, השבטי והאמנותי. השנה בפסטיבל, נדי יואל מחפש אחר ההדהוד של קרל מרקס, חנה סנש ואחרים.ות בגופו; מיקה קופפר ממשיכה לחקור את המרכיבים הכוריאוגרפים של הגוף, הסאונד והאור ויוצרת מערך של דקדוק פנימי; SNOW מביאה משקלים כבדים כנייר, בוחנת שאלות אודות מושג האחריות במפגש עם חומר; וענת ועדיה מביאה את האש אל 'כלים', כדי למצוא את הקול והגוף דרך חיבור והקשבה פנימה. האש בפסטיבל השנה מהווה מקום התקהלות, התאגדות, מקור נחמה ועוצמה. 

 

תוך כדי תהליך העבודה על הפסטיבל, פורץ החוצה מה שלא ניתן יותר להסתיר, המצב הפוליטי הבוער. בהתאם לכך אנחנו ממשיכות לשאול ולדייק: מהו תפקידנו כמוסד? מה תפקידנו עבור האמניות? מה תפקיד האמניות עבורנו? מה תפקיד האמנות בעת הזו.. והזו.. ועכשיו? 

'כלים' הוא מרחב ששואף לאפשר למגוון רחב ככל הניתן של א.נשים לעבור בתוכו, להתנסות בכלים הכוריאוגרפים, ולהטביע חותם ומחשבה בחלליו. התפיסה הזו הופכת לפעולה יומיומית, שמנסה לחולל מציאות בשטח. מציאות של תהליך ומחקר, של הכלה של קולות וגופים, הקשבה, וערעור על תפיסות כלכליות של מדיניות תרבות המשפיעות על האמנות והיצירה. כל זה יבוא לידי ביטוי גם בפסטיבל, המייצג את כלל הפעילות השנתית של 'כלים'.

 

בין בכורות הפסטיבל, לצד עבודות הסולו, תעלה יצירתה של תמר בנימיני, שמשלבת בין פרפורמרים.ות מקצועיים.ות לבין פרפורמרים.ות לא מקצועיים.ות, במגוון רחב של גילאים. העבודה נעה בין המרחב הציבורי הפתוח לבין החללים הבימתיים של 'כלים', מבטאת את הקונפליקט, הרלוונטי כל כך, בין היחיד.ה לעדר ובודקת ערכים של התרחבות, ריבוי ייצוגים וגיוון דרך עיסוק כוריאוגרפי-אנושי בחורף, באביב, בקיץ ובסתיו. 

 

בפסטיבל ׳כלים׳ 2022 יזמנו לראשונה מפגש עם קהילת ההיפהופ. הזמנו אותה לקיים ב'כלים' ערב באטלים ומתוך האירוע הזה, שהיה מעורר השראה והציע כיווני מחשבה ואסתטיקה חדשניים עבורנו, העמקנו בשנה זו את שיתופי הפעולה. ערב הבאטלים, בניהולו של אשד אברהם וסטודיו 'טאקירי', ימשיך גם השנה ובמסגרתו נקיים אירוע שיח שמציע לקהילת ההיפהופ מרחב התכנסות, התאגדות, חשיבה ותכנון קדימה. כמו כן, הזמנו את הרכב ההיפהופ 'לא ניתן לביות' בהובלת הגר ויצמן לרזידנסי ב'כלים' והעלאת מופע במסגרת הפסטיבל. 

 

עוד שני פרויקטים של 'כלים', המייצגים את הפעולה לשינוי המרחב האמנותי-חברתי, יציגו השנה יצירות בשיתוף א.נשים עם מגוון יכולות. פרויקט 'כלי עבודה' בשיתוף א.נשים עם עיכוב שכלי התפתחותי בהובלת קימ טייטלבאום ומורן יצחקי אברג'ל, ו'מבט הדדי' בשיתוף א.נשים עם לקויות ראייה ועיוורון בהובלת תמר מייזליש. 

לצידם, נציע במסגרת הפסטיבל הצצה לפרויקט חדש ב׳כלים׳ - ׳פרויקט נערה׳, שהוא פרויקט חינוכי-אמנותי ופמיניסטי, שיתוף פעולה מקומי עם סטודיו 'דאנס איט', בית ספר 'יעד' ומרכז קהילתי 'כנרת', וכל זאת בתמיכת קרן ICA. 

 

השנה החלטנו להתמקד במפגש שיח שיעסוק בכוריאוגרפיה דמוקרטית. כיצד התפיסות הפוליטיות שלי באות לידי ביטוי בפעולה היומיומית שלי, כיצד מה שאנחנו צועקות בהפגנות בא לידי ביטוי ביומיום של חדר החזרות שלי, בתכנים של היצירה שלי. האם יש קשר בין הדברים? ואם יש, כיצד הקשר בא לידי ביטוי?

 

זו הפעולה הדמוקרטית והרב-תרבותית שלנו בתוך האמנות. אנחנו מאמינות במתן ייצוג בימתי למיעוט שגופו לרוב מודר לשוליים; שולי החברה, שולי שדה האמנות. אנחנו דורשות את מקומו להישמע ולהראות על הבמה הציבורית. 

 

לסיום, אנחנו מקוות שתצטרפו אלינו, לשבת לאורה של האש שתדלק לאורך ימי הפסטיבל ותאפשר מקום של שיחה והכלה.

נטלי צוקרמן ואיילה פרנקל