פרק שלישי בטרילוגית ׳מצבי רוח׳ מאת תמר בנימיני, עבודות תיאטרון-מחול המבוססות על פרשנות אישית לשירים מהספר ׳מצבי רוח׳ מאת יואל הופמן. קאסט הפרפורמריות.ים מורכב מרקדניות.ים מקצועיות.ים ורקדניות.ים שאינן.ם מקצועיות.ים (non-dancers), בטווח גילאים שנע בין 23 ל68. מתוך עניין ועיסוק בגוף האנושי על קשת גווניו יצאנו למחקר בכדי לגלות איך פועל עדר א.נשים? האם היחיד.ה משפיע.ה על התנהלות העדר? האם העדר משפיע על התנהלות היחיד.ה? מה יחסי הגומלין ביניהם? דרך ארבעה חלקים העוברים בין עונות השנה, אנחנו נעזרים.ות בטבע כדי ללמוד על מערכות היחסים הללו.

​

'גם אם אפשר לפסוח על הנשימה, אי אפשר לפסוח על פעימת הלב. גם אי אפשר לנשום מן הסוף להתחלה כמו סוף להתחלה. 

שאלה גדולה היא אם גם עצים מתגעגעים. פתאום אתה נישא במקביל לאדמה - עדרים של פרות נבלעים בשדה - דרך הקיר אתה שומע איך עצים בוכים ביער מתרגשים - מאבדים שיווי משקל - קיץ קפוא לא זז - ואתה מנסה לדחוף ערמות של בגדים שמחזיקים בשרוולים - לפתע גם אתה נישא למעלה אל העננים, עדר מטוסים רועה מתחתיך, זה מראה נפלא. לבדנו בשדה תעופה.'

(טקסט ערוך מתוך הספר 'מצבי רוח' מאת יואל הופמן)

 

 

קרדיטים

 

יוצרת: תמר בנימיני
מוזיקה מקורית - הלחנה וביצוע: מיכאל ליניק ואור קודאי
פרפורמרים.ות: אורן הגני, איתמר ברוך, אלה פולק, דנית ארמה, נפתלי בר יוסף, רותם הלר, שובל יניב , תמה קסטל, ניר דגני , לור דליון פז, אורלי אריאלי, איילת גולדברג, דוד פרונט, יעל כליף, יקי לוין, עמית צנגוט, צפריר גולדברג, אור קודאי, מיכאל ליניק ותמר בנימיני
הפקה, ניהול חזרות, עין חיצונית וניהול הצגה: שירה מרק
טכנאי סאונד: יניב חיון
עיצוב תלבושות ואובייקטים: ניצן ברק
דרמטורגיה וליווי אמנותי: עמרי אריאב
צילום ועריכת טריילר: גיל וולפסון
טקסטים: יואל הופמן, מתוך הספר 'מצבי רוח'
עריכת טקסט: מיכאל ליניק
גופים תומכים ורזידנסי: Fundació La Plana, הקרן ליוצרים עצמאיים, מרכז 'כלים' לכוריאוגרפיה

 

 

ביו

​

תמר בנימיני, ילידת 1990. רקדנית ויוצרת עצמאית, מורה למחול וליוגה, מלווה אומנותית, מפיקה ומנהלת אומנותית. 

בוגרת לימודי תעודת הוראה ותואר ראשון במחול מאת האקדמיה הגבוהה למוסיקה ומחול בירושלים, המסלול לכוריאוגרפיה.
בוגרת קורס מורי יוגה (אשטנגה, ויניאסה, האטה, ין) Yoga Alliance Green yoga (Mallorca) international 

עובדת עם נשים ואנשים מטווח גילאים שבין 20 ל70+, הן בהוראה והן ביצירה. מבצעת-פרילנסרית עם יוצרים מתחומים שונים. יוצרת עבודות מחול עם מבצעים ומבצעות שאינם ׳מקצועיים׳ מתוך עיקרון ועניין אומנותי. מנהלת אומנותית של קבוצת 'אסמבלאז'' לגילאי 50+. חברה בפורום ׳יעל - כוריאוגרפים עצמאיים בירושלים׳. מקימה ומנהלת אומנותית של תכנית 'פרקטיס|Practice' - לימודי המשך לרקדניות.ים בשיתוף ׳בית מחול שלם׳ בירושלים.
 

 

 

ראיון בוואטסאפ עם תמר בנימיני

 

כלים: היי תמר! מה נשמע?
 

תמר: היי היי, טוב מאד. אני בסט המושלם לשיחה שלנו.
 

כלים: מעולה! איפה אני תופס אותך פיזית?
 

תמר: בבית קפה יווני ביפו על הטיילת, שקיעה.
 

כלים: מקנא בך מאוד, נשמע לא מציאותי. תמר, במה את מתעסקת בימים אלו?
 

תמר: בדיוק יצאתי מהיום הראשון בכנס למחול ומוגבלות של ורטיגו כח האיזון, ואני מרגישה שהתכנים שמדוברים בכנס הם ממש התכנים שמעסיקים אותי בתקופה הזאת (ובכלל): מי הם רקדנים, ומי הם "לא-רקדנים", אילו ייצוגי גוף אנחנו שמים על הבמה בדר"כ ובמרחב האומנותי, או באופן רחב יותר - מה הם הגופים שאנו רגילים לראות במרחב הציבורי.
 

כלים: שאלות חשובות מאוד בתחום שלנו. ובמיוחד לאור העובדה שאנחנו רוצים ורוצות להרחיב את השדה, לאפשר לעוד גופים להיכנס ולהיות חלק, ושהבועה שלנו מתחילה להתמלא יותר מידיי באנשים שהם כמונו.

תמר: אני לא חושבת שהיא מתחילה, הבועה שלנו מאז ותמיד הייתה מלאה בדימוי גוף די ספציפי, אבל אני דווקא אופטימית - אני חושבת שאנחנו בעיצומו של תהליך שינוי שפשוט לוקח לו זמן.
 

כלים: נראה לי שהמופע שעליו את עובדת, ובכלל הטרילוגיה שלך, משתמשת לגמרי באמצעים האלו. לא?
 

תמר: המופע שאני עובדת עליו הוא פרק שלישי בטרילוגיה שיצרתי עבור קאסט מעורב של א.נשים שמתעסקים במחול באופן מקצועי, ביחד עם א.נשים שאינם מתעסקים במחול באופן מקצועי (ואחרי היום קשה לי להשתמש במונח non-dancers)

אני בעצם מאד מתעניינת בקאסטים רב-גילאיים, כצופה וכיוצרת. ככל שהמנעד יותר גדול התמונה יותר מגוונת בעיני.
 

כלים: ממש אשמח שתפקחי את עיניי בקשר לnon-dancers. נראה לי שאני מבין למה לא להשתמש במונח, אבל זה מעניין. וזה נכון - עצם ההתעסקות בדימוי הגוף הנע הוא עיסוק מורכב וקשה לכל אחד ואחת מאיתנו.

תמר: מהמונח non-dancers משתמע שישנם מי שהם ׳רקדנים׳ וישנם מי שהם בהגדרה לא - רקדנים. בעיני רקדן הוא מי שבוחר להתעסק במחול ובמופע. זה בעייתי שאנחנו ממשיכים להשתמש בטרמינולוגיה הזו כאשר המטרה היא לעשות היפוך מחשבה - כל גוף הוא גוף רוקד.
 

כלים: מבין ומזדהה מאוד. אני ראיתי כמה עבודות שלך, וזה באמת מהמם לראות על הבמה תנועות ומחוות שאנחנו לא רגילים.ות לראות כל יום על הבמה. יש לי שתי שאלות: 1. איך מתנהל תהליך היצירה עם רקדנים מקצועיים וכאלו שזו אחת מהפעמים הראשונות שלהםן על הבמה? האם התהליך הוא שונה מעבודה עם ׳רקדניות מקצועיות׳?

2. האם הקהל שלך הוא גם רב-גילאי? אני שואל כי כשיש ייצוג על הבמה של מישהו.י שנראה כמוני, אני כנראה אגיע. אם יש מישהו בגילי על הבמה אני כנראה אזדהה ואגיע, ומעניין לבחון את הקהל שמגיע לך לעבודות.
 

תמר: לגבי תהליך היצירה - יש הרבה דמיון ומעט שוני, אבל השוני העיקרי הוא באילו אספקטים של ׳פרפורמנס׳ אני בוחרת להתמקד. הרבה פעמים לפרפורמר המנוסה העבודה היא על דווקא ללמוד לשחרר את האובר-משחק. את ההרגל להיות בדמות מסוימת, את ההרגל להיות ׳נכו׳"... אצל פרפורמר חדש הרבה פעמים העבודה תהיה על נוכחות בימתית, על דווקא להיכנס לדימוי או לדמות. והדמיון הגדול הוא שבעצם אנחנו כל הזמן עובדים על ׳נוכחות׳. ולגבי שאלת הקהל, זו עובדה כמעט חד משמעית שכשיש קאסט רב גילאי הקהל הוא רב גילאי. ולא רק בגלל הפשט, שלאדם צעיר/מבוגר יהיו כנראה קרובים צעירים/מבוגרים בהתאם, זה באמת נכון כשצופים (או קוראים) אנחנו מחפשים דמויות שנוכל להזדהות איתן.
כשיצרתי את 'אטלס' זאת הייתה הפעם הראשונה שעבדתי עם פרפורמרים מבוגרים, והפעם הראשונה שנחשפתי לקהל בגילאי 60+.
 

כלים: הנוכחות היא העניין שלך, בכל העבודות. וזה מעניין כי ראיתי עבודות שלך שהן מספרות את הסיפור האישי של האדם, של הזוגיות אותה היא חווה כרגע ומספרת סיפור שלא יכול להתחלף עם אדם או אישה אחרת, וכאן אני מרגיש שיש משהו קולקטיבי. תוכלי לספר על זה קצת?
 

תמר: בעבודות הקודמות עבדתי עם כולם כל הזמן ביחד, ועכשיו לראשונה אני עובדת לפעמים ביחד ולפעמים עם שתי הקבוצות בנפרד, זה נולד מתוך רצון לחלוב עוד משהו מההבדלה. אבל מעניין שזה רק מוליד בנו יותר הבנה שאי אפשר להפריד ושיש רצון וצורך גדולים לעבוד משולב כל הזמן. בסוף העיסוק שלנו הוא ב׳חוויה׳. איך אנחנו חווים את עצמנו לעומת אחרים, איך אנחנו חווים את עצמנו בתוך משהו שהוא יותר גדול מאיתנו, מה היא החוויה בכלל של להיבלע בתוך משהו גדול מאיתנו...
 

כלים: שאלות קריטיות של הפרט והאינדיבידואל, ומעניין שנופלות הבנות תוך כדי התהליך, שגם מתחדד מיצירה ליצירה.
 

תמר: אז הקולקטיב הוא גם הסיפור אבל החוויה האישית בתוך הקולקטיב היא יותר הסיפור.
 

כלים: ובנוסף לקאסט, יש גם נושא או תמה שמרחפים מעל הכל. והעיסוק בטקסטים של יואל הופמן, וההכוונה לטרילוגיה. יכולה לספר על זה קצת?
 

תמר: כן. 'מצבי רוח' של יואל הופמן זה ספר שמלווה אותי כבר שנים. הספר הוא מקבץ קטעים ושירים קצרים שמרגיש קצת כמו שמיכת טלאים, הסדר נראה כמעט אקראי בין קטע לקטע אבל יש חוט ששוזר הכל לכדי הגיון פנימי. הספר נכתב מנקודת מבטו של ה׳מספר׳ - זכרונות, חלומות, לפעמים כתיבה אסוציטיבית - ומאיזשהו רגע בספר הוא מתחיל לכתוב ברבים (אני = אנחנו) והקונספט הזה שבה את ליבי. בכלל הכתיבה של הופמן שהיא משהו שנע בין חלום לפילוסופיה מעורר בי השראה גדולה ליצירה (ולא רק בי אגב - מאז שהתחלתי לעבוד עם הספר אני רק מגלה עוד ועוד יצירות שקשורות איתו).
 

כלים: בעצם התוכן משפיע על הצורה בה מתנהלת היצירה, וכך גם ההפך. ממש תרגום גופני לשירים וקטעים קצרים. 
 

תמר: אז בגדול אני מאד אוהבת לעבוד במתודה של שמיכת טלאים - להבין כל פיסה בנפרד ובסוף לגלות את התפרים. אני גם מאד נמשכת לעבודה עם טקסט. והפעם בחרנו גם להכניס את הטקסט לעבודה ולהלחין קטעים מהספר.
 

כלים: מעבר לרקדנים, גם המוזיקה היא שחקן מרכזי במופע?
 

תמר: כן מאד. האמת שהרוב התחיל מהרעיונות של המוזיקאים -  כשעוד הייתי ברזידנס בספרד הם היו שולחים לי טיוטות שמהן יצרתי תרגילים לעבודה בסטודיו. ושירה חיה במופע זה חתיכת דבר, אתגר גדול.
 

כלים: אז נחזור אחורה ממש לרגע. בעצם התחלת את העבודה הזו ברזידנסי בספרד ואז עברת לעבוד עליה יחד עם שאר הרקדנים בכלים?
 

תמר: התחלתי את העבודה הזאת ב2018😝 מבחינתי זאת אותה העבודה היא פשוט מחולקת לפרקים.

​

כלים: חוגגת 5 (: תמר, תודה רבה רבה על המידע הרחב שנתת לנו כאן, ואני מצפה לראות כבר את המופע.

תמר: תודה! ונתראה בפסטיבל.

​

​